<h1>ארחות חיים הלכ' טהרת הנדה ודין המקוה סימן א'</h1>
<h2>דף מז:</h2>
אין האשה עולה מטומאתה ויוצאה מידי ערוה עד שתטבול במי מקוה כשר ולא יהיה דבר חוצץ בין בשרה ובין המים אבל אם רחצה במרחץ אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם אין עולין לה והרי היא כאלו לא רחצה והבא עליה בכרת שאין דבר (עולה) [שמעלה] מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקוה או מעין או (במים) [בימים] שהם כמעין ואפילו שהתה כמה ימים או כמה שנים אחר ימי הספירה ולא ראתה בהם הבא עליה בכרת עד שתטבול. אבל אינה צריכה מים חיים שאין מים חיים צריכין לטבילה רק לזב בלבד כמו שארז"ל חומר בזב מזבה שהוא צריך מים חיים ולא הזבה. ואע"פ שאין לנדה טבילה מפורשת מן התורה מפי השמועה למדו שאינן עולות מטומאתן אלא בטבילה. ויש לומדין אותו מדכתיב ורחצו במים בנין אב לכל הטמאים שיהו בטומאתן עד שיטבולו. ורבינו האיי גאון ז"ל כתב בתשובה טבילת נדה מן התורה ק"ו ממגעה כתיב כל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו כל שכן במגע עצמה וק"ו לנדה עצמה שהיא בטומאתה עד שתטבול. ומן התורה הנדה והזבה והיולדת בכל מים המכונסין. ואפילו בשאובין טובלים בהן. והוא שיהיה בהן כדי להעלות בהן טבילה לכל הגוף בבת אחת ושיערו חז"ל שזהו אמה על אמה ברום ג' אמות. אמה על אמה לפשוט ידים ורגלים ברום ג' אמות כשיעור קומתו של אדם. ושיעור זה מחזיק מ' סאה. וזה השיעור צריך במי מקוה ואפילו במי מעין. וכת' הרשב"א ז"ל יש מן הגדולים שאמרו שמעין מטהר בכל שהוא. ובלבד שיהו במים כדי שתטבול כל גופה בבת אחת ולראשונים שומעין להחמיר בדבר שיש בו איסור כרת. וביאר עוד שאפילו אדם קטן שכל גופו עולה בפחות מכן לא יטבול בפחות מארבעים סאה שכך קבלו מסיני שכל גופו של אדם בינוני עולה בהן ואפילו פחות קרטוב פסול. ע"כ.
